שלוש-עשרה אמיתות מזעזעות על תרמית האופציות הבינאריות הפועלת מישראל
דעה: ישראל מתעוררת לאט מדי אל מול תעשייה עבריינית של גניבה מאנשים בכל רחבי העולם. התרמית מתגלגלת ככדור שלג כבר כעשור, ובכל יום שעובר נהרסים חייהם של אנשים נוספים
ישראל מתעוררת לאט, לאט מדי, אל מול תרמית עצומה שגנבי האופציות הבינאריות מבצעים מגבולותיה; היא מתעוררת לאט אל מול אכזריותם של הפושעים; אל מול חוסר החשק הבולט של רשויות הרגולציה, המשטרה והדרג הפוליטי להתמודד עם מה שנראה כסקנדל הפיננסי הגדול ביותר בתולדות ימי המדינה (לפחות על פי כמויות הכסף שהרמאים משיגים מ”משקיעים” שהולכו שולל בכל רחבי העולם).
הטיימס אוף איזראל פירסם מאמרים רבים אודות התרמית בשלושת החודשים האחרונים. לא היינו העיתון הישראלי הראשון שסיקר את הנושא; אנו היחידים שהפכנו את חשיפתה של התעשייה הנבזית הזו לעדיפות חדשותית גבוהה. לאט, כאמור, חלק מכלי התקשורת בעברית מתחילים להדביק את הפער.
ראוי לציין את חדשות ערוץ 2, אשר שידרו תחקיר ארוך על התרמית בשבוע שעבר. הכתבים, באופן ראוי לשבח, ריאיינו עובדים בתעשיית הגזל הזו שהבהירו שאין אף אחד תמים בין אלפי ואולי עשרות אלפי האנשים המועסקים בחברות המושחתות, מפני שכבר ביום הראשון בתפקיד אומרים לטלפנים לשכוח מהמצפון שלהם. לערוץ 2 מגיע גם ציון לשבח על הרגע בתחקיר בו מישהו מתוך התעשייה מודה, מול המצלמה, ש-96% מהלקוחות מאבדים את כל כספם. מה שלא נאמר בתחקיר הוא שהתעשייה אינה תעשיית השקעות ואפילו לא הימורים מוסדרים, אלא תעשייה של גניבה לכל דבר – גניבה שנעשית על ידי מניפולציות שהחברות עושות בפלטפורמות המסחר המקוונות שהן מציעות.
לאלה מביניכם שקוראים כאן בפעם הראשונה על תעשיית הרשע של האופציות הבינאריות שישראל היא הכר הפורה שלה, ואשר ממשלת ישראל מסרבת להילחם בה, להלן סיכום הרעות החולות של התעשייה:
- למונחים כמו “אופציות בינאריות” ו”פורקס” יכולים להיות מובנים לגיטימיים. אבל בהקשר של ישראל, “אופציות בינאריות” הוא מושג המשמש כמעט אך ורק לתעשייה של רמאים שתפחה בעשור האחרון והפכה ליותר ויותר אכזרית וחסרת לב, תעשייה שכל מטרתה לגנוב כמה שיותר כסף מכמה שיותר אנשים, בכל רחבי העולם, על ידי מצג שווא הגורם להם להאמין שבטווח הקצר הם יגזרו רווחים נאים מההשקעות שלהם. סיכום נדיר של התעשייה הזו בישראל הוצג לאחרונה בכנס על ידי מומחה בשם יוני אביטל, (בערך 6 דקות מתחילת הסרטון הזה.)
- מוקדם יותר השנה, הרשות (הרופסת) לניירות ערך, שתפקידה לווסת את סביבת המסחר בישראל, הואילה בטובה סוף סוף לאסור על גניבה מאזרחים ישראלים בידי חברות האופציות הבינאריות. במלים אחרות, התעשייה כיום, לפי הרגולציה בישראל, יכולה לגנוב רק מאנשים הגרים בחו”ל. זו מציאות עגומה – כאשר ישראלים עושקים את אזרחי מדינות אחרות בהסכמה שבשתיקה של ממשלת ישראל.
- קשה להעריך את קנה המידה של התעשייה, אך היא עצומה. להערכת הטיימס אוף איזראל, יש יותר ממאה (ואולי הרבה יותר) חברות אופציות בינאריות ישראליות או בעלות קשרים לישראל (רבות מהחברות סוחרות במספר שמות), הפועלות מבנייני משרדים בתל אביב, רמת גן, הרצליה, קיסריה וערים נוספות. אנו יודעים שרבות מהחברות הללו מעסיקות מאות אנשים. חלק מהאנשים בתוך התעשייה אמרו לנו שהיא מעסיקה אלפי אנשים; אחרים מדברים על עשרות אלפים. עובדת לשעבר אמרה לנו בשבוע שעבר שתפקידה היה לבצע 150 שיחות ביום להשגת “לידים” (LEADS) – לקוחות פוטנציאליים ברחבי העולם, מתוך מאגר מידע שמספקת החברה – ולהכניס מאה אלף דולר בהפקדות כל חודש, יעד שהיא עמדה בו בקלות רבה ואף עברה אותו. היא אמרה שהחברה בה עבדה הכניסה רווח של עשרה מיליון דולר בחודש, כלומר 120 מיליון דולר בשנה. אנשים אחרים העריכו שתעשייה כולה מכניסה בין מיליארד לעשרה מיליארד דולר בשנה. לשם ההשוואה – כל הייצוא של ישראל בכל התחומים מסתכם בכ-65 מיליארד דולר בשנה.
- התעשייה הזו מתוחכמת למדי. כאשר נציגים מדברים עם לקוחות פוטנציאליים, ומשכנעים אותם להיפרד מכספם, הם משתמשים בשמות בדויים, מציינים כישורים שאין להם ומשקרים אפילו לגבי מקום הימצאם – טווים מעשיות כמיטב הדמיון, העיקר שסיפור הכיסוי ייצור תחושת אמון. מטרתם היחידה של טלפני המכירות ושימור הלקוחות היא לשכנע את הטרף להאמין בהם ואז לגרום לטרף לשחרר להם כסף ממשי. זו הסיבה שעולים חדשים, בייחוד ממדינות דוברות אנגלית וצרפתית, הם מצרך מבוקש אצל החברות. (כך גם ערבים ישראלים; החברות הישראליות גונבות גם מהעולם הערבי.) וככל שהם חסרי מצפון – כן ייטב. פלטפורמות המסחר אליהן מקבלים הלקוחות גישה נראות לגיטימיות. אך למעשה החברות עושות מניפולציה לִכאורה בפלטפורמות באופן כזה שהמספרים החולפים על המסך מבטיחים שהלקוח לעולם לא ירוויח. הרמאים “משחקים” בנתונים, כך שנראה ללקוחות לזמן מה שהם מרוויחים, ואז הם מתפתים להפקיד אפילו יותר; הרווח מגיע כאשר החברה מבינה שהלקוח נסחט עד תום. אחד המתכנתים שכתבו חלק מהקוד שאחראי לשלוט בפלטפורמת המסחר תיאר אותו לטיימס אוף איזראל. לכן, למעשה, לא מדובר כאן בהשקעה. עם החברות הללו על צוותי הטלפנים הרמאים שלהן, אף אחד לא רוכש אופציות לגיטימיות, קונבנציונליות לרכישה או מכירה של סחורות. למעשה, משקרים ללקוחות – עושים מניפולציה בכספם וכאשר הוא נגמר נפטרים מהם בציניות.
- החברות הגדולות אשר מספקות את פלטפורמת המסחר לחברות הקטנות הן, לפיכך, שותפות מרכזיות לתרמית. במקרים מסוימים – כך נודע לנו – החברות גובות עמלה של 20% מהחברות הקטנות על השימוש בתוכנה. נודע לנו על מקרה מסוים בו מפעיל של פלטפורמה כזו קיבל רישיון ממשלתי להרחיב פעילותו לתחומי מעצמה עולמית שישראל מקווה לשפר את קשרי המסחר שלה איתה – כלומר, הממשלה משתמשת בכספי המסים שלנו למימון הצמיחה הפוטנציאלית של תרמית האופציות הבינאריות, צמיחה במימדים גלובליים.
- הזכרתי מקודם שכמה מהרמאים נעשו יותר ויותר הרפתקנים במהלך השנים ואף אחד לא טרח לשימם מאחורי סורג ובריח. בגלל חוסר זהירות זה, חלק מהחברות כבר אפילו לא מנסות להציג מראית עין של מסחר נורמלי, אלא פשוט מודיעות ללקוחות שכל כספם נעלם כי החברה הפסידה אותו בביצוע רכישות לא מוצלחות בשמם. כאשר חלק מהלקוחות דורשים את כספם בחזרה, יש חברות שפשוט מפסיקות לענות לטלפונים. (שיטות נוספות להפריד קורבנות מכספם מתוארות כאן.) בגלל השמות הבדויים והמספרים החסויים קשה מאוד ללקוחות לאתר את הגנבים.
- התעשייה נעזרת בתעשיות משנה רבות. ישנם מומחי SEO (אופטימיזציה של מנועי חיפוש) אשר מוודאים שהחברות הרמאיות מופיעות גבוה בתוצאות החיפוש של גוגל – וכך הן זמינות ללקוחות פוטנציאליים. מומחי ה-SEO גם דואגים שאתרים שלכאורה מסייעים למשקיעים בעזרת מידע על אופציות בינאריות – אתרים שלעתים קרובות נוצרו בידי החברות עצמן – מופיעים גם הם גבוה בתוצאות החיפוש של גוגל. בנוסף לאלה יש את מומחי הדואר האלקטרוני, אשר שולחים מכתבי “עשו כסף מהבית” או “שדרגו את החסכונות” לכתובות אימייל בכל העולם – והם עוזרים ליצור את הלידים. ישנם צוותי הפקה, תסריטאים ושחקנים המביימים סרטוני פרסומת לתעשייה, ומספרים דברי שבח על המומחה הזה או פלטפורמת המסחר ההיא. ישנם כותבים טכניים, המכינים תוכן לאתרי החברות וחומר שיווקי אחר. חברות ישראליות בעלות שם בתחומן עזרו לתעשיית האופציות הבינאריות המושחתת למשוך עובדים – ובאופן מביש, רק חלקן עשו זאת שלא ביודעין. אבל בשלב זה אף אחד כבר לא יכול לטעון שאינו מודע לאמת. מאז שהתחלנו לחשוף את התרמית, כמה ארגונים רשמיים וחברות כוח אדם פרטיות החלו לאסור על חברות האופציות הבינאריות להשתמש בהן לגיוס עובדים או לפרסם על האתרים שלהן – ועל כך מגיע להן ציון לשבח; אך לא כל חברות כוח האדם נוהגות כך.
- מערכת הבנקאות וכרטיסי האשראי העולמית גם היא חלק מהמשוואה. נאמר לנו על חברות אשראי מסוימות שמגנות בזהירות רבה על לקוחותיהן מהרמאים, ועל חברות אחרות שהן זהירות פחות. אותו דבר לגבי בנקים. החברות מקבלות הפקדות ראשוניות בכרטיס אשראי, אך מעדיפות לסחוט מהקורבנות שלהם סכומים גדולים יותר על ידי העברה בנקאית. כמה בנקים, ביניהם כאלה ששמותיהם ידועים לנו, משחקים תפקיד מוביל בתהליך זה. שלוש המלים האיומות ביותר שיכולות להישמע במסדרונות חברת אופציות בינאריות הן “החזר לכרטיס האשראי” – כאשר לקוח שרומה מנסה לגבות החזר דרך חברת האשראי כי הוא מבין שעבדו עליו. כאשר דרישות החזר אשראי הולכות ונערמות, חברות האשראי נעשות חשדניות וזה מכניס ללחץ את הרמאים, אשר יעשו כל מאמץ כדי להימנע מלהחזיר כסף.
- תרמית האופציות הבינאריות היא בהחלט לא הצד האפל היחיד של ההצלחה של ישראל, אומת הסטארט-אפ. נתקלנו בחברות ישראליות שאינן בוחלות באמצעים אשר ניצלו SEO ותחומי מומחיות טכנולוגיים אחרים כדי לרמות ולגנוב דרך האינטרנט. אבל למעט תעשיית ההימורים באינטרנט, עוד פרה חולבת של מזומנים שיש בה מעורבות גדולה של ישראלים ושיושרה והרגולציה לגביה עדיין לוטות בערפל, אין שום דבר שמשתווה או מתקרב אפילו לקנה המידה של תעשיית האופציות הבינאריות ולציניות בה היא סוחטת את קורבנותיה.
- כאשר אנו מדברים על ההשפעה של התעשייה על קורבנותיה, ניתן רק לשער את ההשלכות העצומות של תרמית בסדר גודל כזה. אחד המוכרנים אמר לנו שהוא התפטר מהתעשייה באופן סופי, אחרי שנים שהחניק את מצפונו, כאשר שמע קולגה שלו מתקשר ללקוח שאשתו ענתה לטלפון ואמרה שבעלה לא יכול לענות: הוא התאבד לאחרונה בגלל ההפסדים שספג באופציות הבינאריות. סוחרים-לשעבר אחרים אמרו לנו שהם שמעו על מקרי התאבדויות נוספים. דיברנו בעצמנו עם קורבנות שאמרו שהם שקלו להתאבד, ועם קורבנות שאמרו לנו שנאלצו למכור את בתיהם ולא יודעים אם אי פעם יתאוששו מבחינה כלכלית. שוב – אם היה המדובר במהמרים שוטים, מכורים להרס עצמי מבחינה כלכלית, אולי הייתה פחות סימפטיה; אבל אלה אנשים בעלי אמון שהתפתו להיפרד מחסכונותיהם בידי גברים ונשים שהציגו עצמם בשמות בדויים, הבטיחו הבטחות כוזבות, טענו שהם יכולים לעזור ללקוחות לבצע השקעות חכמות ואז פשוט גנבו את כספם.
- הרשות הישראלית לניירות ערך, שרק לאחרונה החלה להגן על ישראלים מפושעים בני עמם, טוענת שאין לה הסמכות למנוע מחברות ישראליות לגנוב כסף מאנשים בחו”ל – פירוש מצומצם, ולדעת כמה מומחים שטוענים מצומצם מדי של המנדט שניתן לה. משטרת ישראל, מצידה, אמרה לקורבנות בחו”ל שאינה יכולה לטפל בתלונות הנמסרות בטלפון או בדואר אלקטרוני ושהם חייבים לטוס לישראל ולהגיש תלונה בתחנת משטרה בישראל. ניסיון של חברת הכנסת לשעבר עינת ווילף לחסל את התעשייה נכשל. לטיימס אוף איזראל נודע על אישים בעמדות מפתח המפעילים לובי רב עוצמה שתפקידו להבטיח שהתעשייה תמשיך לשגשג. שמענו גם סיפורי אימה על שחיתות במסדרונות הגבוהים שהיא גורם מרכזי בכישלון הרשויות להתערב, אך אין לנו הוכחות של ממש לעניין זה.
- בעוד הרשויות בישראל מתמהמהות, עורכי דין בלונדון שוקדים על תביעה קיבוצית, משטרת רומניה ערכה פשיטות שנעצרו בהן חשודים ישראלים, חוקרים מצרפת ביקרו בישראל על מנת לגבות עדויות מאזרחים צרפתיים, ורגולטורים קנדיים החלו לחקור את השחיתות של החברות הישראליות. ארה”ב, קנדה, אוסטרליה ומדינות אחרות פרסמו רשימות של החברות הישראליות ואזהרות נגד היקשרות עימן. כלי תקשורת בחו”ל מתחילים לשים לב לנושא יותר ויותר. ההשלכות עבור מדינת ישראל הן חמורות. לישראל מוניטין שניתן להתקנא בו, של מדינה המספקת סביבה יציבה לעסקים ולפעילות פיננסית. קנה המידה המסחרר של תרמית האופציות הבינאריות והכישלון של הרשויות להתמודד עם הנושא מהווים איום ממשי על המוניטין הזה, שנבנה במשך שנים, ומאיימות על המשך ההשקעות הבינלאומיות והפיתוח העסקי בישראל.
- אם כל זה לא חמור מספיק, ישנו העניין המוסרי והאתי – המציאות העגומה בה ישראל היא מובילה כלל-עולמית בתעשיית הגניבה. אלפי, אולי עשרות אלפי צעירים ישראלים קמים בבוקר והולכים לעבודה כדי לבצע שוד לאור היום. חלקם מתרברבים בזה. חלקם אוהבים לצלצל בפעמון וליהנות ממחיאות הכפיים של הקולגות כאשר משכנעים איזה פראייר בטלפון להיפרד מסכום כסף גדול. חלקם מתרברבים שהם מרוויחים משכורות גבוהות מהוריהם. הם נהנים מהנסיעות לחו”ל שהחברות נותנות להם מעת לעת. הם נהנים מהמשכורות. חלקם מאשימים את הלקוחות, המרשים לעצמם להיות מובלים אלי אבדון. חלק אומרים שזה לא כל כך נורא, הם רק גונבים מאנשים מחו”ל. (טענה זו נשמעה בידי אחד העובדים בתחקיר בערוץ 2 בשבוע שעבר.) חלקם נאכלים מבפנים בידיעה שמה שהם עושים הוא פשע, אך בכל זאת ממשיכים.
בשבוע שעבר, אחרי שכתבתנו סימונה ווינגלאס ואנוכי פגשנו מישהי “מבפנים” שלאחרונה, סוף סוף, עזבה את עבודתה בלרמות מטרות פוטנציאליות ולשכנע אותם להיפרד מכספם, במקרה עברנו ליד בניין בו שוכן משרד של חברה המייצרת חומר פרסומי לאחת מחברות האופציות הבינאריות. יצא משם איש צעיר ופנה להשתלב בתנועה על האופניים החשמליים שלו. שאלתי אותו אם הוא עובד בחברה; הוא אמר שכן. אמרתי לו שהוא צריך להתבייש במה שהוא עושה. הוא אמר לי שדחה על הסף “כמות של הצעות שאין לך מושג” לעבוד בחברות האופציות עצמן, אבל הוא חייב להתפרנס, וזה היה הרע פחות מבין שניים. שאלתי אותו אם אמא שלו יודעת מה הוא עושה לפרנסתו. הוויכוח התלהט לרגע אבל הסתיים בדרגי נועם. כאשר נסע משם, צעקתי לו, שימצא לו עבודה אחרת.
אני מקווה שהוא ימצא. אני מקווה שכל מי שקורא שורות אלה ואשר, בין אם במישרין בין אם בעקיפין, עוזר לרע הזה להימשך – כעובד של התעשייה, כעובד באחת מתעשיות המשנה, או כעובד ברשויות שמזמן היו צריכות לסגור את כל העסק ולשלוח את המארגנים לכלא – יתפכח ויזכור את הדיבר השמיני: לא תגנוב.
לא בשביל עסקים כאלה קמה מדינת ישראל. לא זו הסיבה בגללה ישראלים מגנים על מדינתם נגד אויביה. כל יום שחולף ותעשיית התרמית של האופציות הבינאריות ממשיכה לשגשג הוא עלבון לערכים שכולנו מקדשים. כל יום שרשויות האכיפה במדינה מרשות לתעשייה הזו לשגשג הוא עלבון לערכים שהן מחויבות להגן עליהם.
(The English original of this article is here: 13 sickening truths about Israel’s huge binary options fraud)
